|
תוכנית עבודה בתחום המשילות שילוב של חזון לגבי עתיד המדינה ותוכניות עבודה בתחומים
המדיניים-ביטחוניים, החברתיים-אזרחיים והחינוך הוא תנאי הכרחי להחזרת ישראל לדרך
המלך. אך אין בכך די. קיים ריק ענק בצמרת – מחסור רציני במנהיגים
בעלי יכולת, ידע מקצועי ואיכפתיות בצירוף מערכת פוליטית ההופכת באופן מואץ את
המדינה לבלתי ניתנת למשילות. בשיטת
הממשל הנהוגה בישראל, אי-היציבות הינה מבנית. כל עוד האופוזיציה רואה את תפקידה העיקרי בהפלת
הממשלה, רק טבעי שזהו העיסוק המרכזי של האופוזיציה והקואליציה כאחת. בנסיבות ובתמריצים הקיימים, קשה מאוד למערכת
הפוליטית להתמודד עם מכלול הבעיות הקיומיות של החברה הישראלית – בין אם הן
ביטחוניות באופיין ובין אם הן נוגעות לחוט העדין הקושר את המרקם החברתי-כלכלי
במדינה. עיקרי התסמינים באים לידי ביטוי
בתופעות הבאות: ·
חוסר אמון של הציבור במערכת הפוליטית. ·
שחיתות אישית והשחתת נורמות שלטוניות. ·
הפניית עורף של הממשל בישראל למחויבויותיו הבסיסיות: -
אי אכיפת חוקים והעדר מתן דוגמה אישית מצד ראשי השלטון – מה שבא לידי ביטוי
בגידול ניכר בהתנהגות עבריינית, ואף אלימה, בכל תחומי החיים. -
הקצאת שירותים, בעיקר חברתיים, באופן לא מאוזן. ·
העדר יכולת ביצועית הפוגע באושיות השלטון ונובע מהסיבות הבאות: -
שינויי מדיניות תכופים. -
רמה נמוכה של תכנון וקבלת החלטות לצד התמקדות בטווח הקצר והזנחת הטווח
הארוך. -
חוסר יכולת לאייש לאורך זמן תפקידי מפתח באנשים ראויים. -
בזבוז משאבים ציבוריים. -
העדר תרבות של שקיפות ושל דיון ציבורי מעמיק בנושאים מהותיים. כתוצאה
מכך החלו להופיע גילויים של נתק בין השלטון לבין חלקים נרחבים בציבור. תופעות אלה
מסכנות את הדמוקרטיה ואת טובת הציבור. מטרת תוכנית העבודה היא להתמקד בפתרון שורשי
לבעיות העיקריות של המערכת הפוליטית והממשל, במקום לעסוק בטיפול בתסמינים. היות
ואי-היציבות של המערכת הפוליטית בישראל הינה מבנית, המענה לבעיה חייב להיות מבני.
לא די במנהיגים בעלי חזון וראייה ארוכת טווח. חייבים גם לספק את תנאי היסוד למשילות: יציבות
מערכתית והחזרת האיזון בין הזרוע המבצעת לזרוע המחוקקת. כאשר המטרה היא להביא ליציבות המערכת, יש לעשות
זאת בצורה ישירה ולא באמצעות הכנסת טלאים במערכת הקיימת. למשל, בחירת ראש המדינה וחברי בית המחוקקים
חייבת להתבצע לכהונות קצובות וקבועות שלא ניתן יהיה לקצרן, אלא באמצעות הדחה
במקרים מיוחדים. היעדים ¬
שינוי שיטת הממשל. ¬
הנהגת מערכת איזונים ובלמים יעילה בין הזרוע המבצעת לזרוע המחוקקת. ¬
צמצום מספר משרדי הממשלה. ¬
הנהגת שלטון עם אמות מידה ברורות ושקופות. ¬
מלחמת חורמה נגד אלימות, שחיתות וכל שאר סוגי העבירות על חוקי המדינה. המדיניות הדרושה להשגת היעדים 1.
בחירה ישירה של נשיא לכהונה קבועה בין הנבחרים
הלא-קיצוניים שלנו בכנסת ובממשלה, נדיר מדי השילוב בין רוחב אופקים, יכולת אישית,
יושרה ציבורית, ומצפן פנימי מכויל היטב.
השיטה הפוליטית הקיימת מקשה על כניסת אנשים כאלה פנימה ומצרה את מרחב
התמרון הממלכתי של מי שכבר בפנים. זו שיטה שבה ראש
ממשלה חייב למנות את מתחריו הפוליטיים העיקריים (בין אם הם ממפלגתו ובין אם הם
שייכים למפלגות אחרות) לתפקידי מפתח בממשלתו כדי לשרוד – עם כל ההשלכות הנובעות
מכך על יכולתו למשול. זו שיטה שחוסר
היציבות טבוע ביסודותיה, מה שמתמרץ סחיטות ואיומים תמידים מבחוץ ומבפנים. זו שיטה הגורמת למחויבות הנבחר למרכז המפלגה
במקום אחריות לציבור בוחריו. זו שיטה
המשחיתה את אושיות השלטון והמוסר בישראל. זו
שיטה שחייבת להשתנות. ·
יש לבטל את השיטה הקואליציונית הקיימת היום בישראל. בראש המדינה יעמוד נשיא, שייבחר ביחד עם סגן
נשיא, לכהונה קבועה של ארבע שנים. לא ניתן
יהיה לקצר את משך הכהונות אלא באמצעות הדחה על-ידי רוב מיוחס, ורק במצבים של
התנהגות בלתי-תקינה מוגדרת. ·
הנשיא ימנה את שרי ממשלתו על פי כישוריהם המקצועיים, לאחר שיעברו הליך
אישור של הכנסת. השרים יהיו
כפופים לנשיא, והוא יוכל לפטר אותם אם לא יעמדו בציפיותיו. שיטה זו תאפשר לנשיא לנהל את
המדינה יחד עם שריו במקום במאבק מתמיד עימם. כהונה קבועה של ארבע שנים תאפשר לנשיא
פרק זמן סביר לבצע את מדיניותו בצורה יעילה ומתוך ראייה לטווח ארוך. 2.
בחירה ישירה של חברי הכנסת לכהונות קבועות יש ליצור הפרדה
טבעית בין הזרוע המבצעת לבין הזרוע המחוקקת.
שרים לא יהיו חברי כנסת, ואילו חברי הכנסת יתמקדו בתפקידם היחיד: חקיקת
חוקים. כאשר הכהונות קבועות ולא ניתן יהיה יותר להפיל את הממשלה, יצטרכו חברי
הכנסת והממשלה להגיע לעמק השווה לשם ביצוע מדיניות והעברת חוקים. כמו כן, כהונות קבועות יאפשרו מעבר למסגרת
תקציב רב-שנתית. ·
צריך לצמצם את מספר חברי הכנסת מ-120 ל-90, שהם קירוב
למספר חברי הכנסת המכהנים היום שאינם שרים או סגני-שרים. ·
במקום בחירה על-ידי חברי מרכז, חברי מפלגה או ועדה מסדרת, ייבחר כל חבר
כנסת באופן ישיר על ידי מחוז מגוריו.
מחויבותו של חבר הכנסת תהיה ישירה לבוחריו. יש להקים ועדת מומחים בעלי מוניטין בינלאומי להכנת הצעה לאופן הבחירה של
חברי הכנסת. אפשרות אחת יכולה להיות לפי
הקווים הבאים: - 30 חברי כנסת יבחרו לכהונות קבועות של
שנתיים מ-30 מחוזות. בכל מחוז כ-225,000
תושבים והם ייוצגו על ידי חבר כנסת אחד. - 30 חברי כנסת יבחרו לכהונות קבועות של
ארבע שנים מ-3 מחוזות-על – גליל, נגב ומרכז – על פי משקלם של מחוזת העל באוכלוסיה,
תוך מתן תוספת משקל לגליל
ולנגב. - 30 חברי כנסת יבחרו לכהונות קבועות של שש
שנים ברמה הלאומית. הבחירות יתקיימו כל שנתיים, כך שכל חברי הכנסת מהמחוזות, מחצית מחברי הכנסת
ממחוזות-העל, ושליש מחברי הכנסת ברמה הלאומית יצטרכו לעמוד לבחירה בכל פעם – דבר
שיבטיח רציפות. בכל שנת בחירות, הבוחר יצביע לחבר הכנסת ממחוז מגוריו, לכ-5 חברי כנסת ממחוז-העל
(המספר המדויק תלוי במחוז-העל) ול-10 חברי כנסת ברמה הלאומית. 3.
הנהגת מערכת איזונים ובלמים בין הזרוע המבצעת לזרוע
המחוקקת ·
תינתן לנשיא הזכות להטיל וטו על כל חוק שאינו מתאים למדיניותו הכוללת. - ניתן יהיה להטיל וטו על סעיפים
מסוימים. - ניתן יהיה להטיל וטו על החוק
כולו. ·
הצבעה של 46 חברי כנסת (מתוך ה-90 שיכהנו במבנה החדש של הכנסת) תוכל לבטל
את הווטו הנשיאותי, והחוק יעבור על אף התנגדותו. 4.
צמצום מספר משרדי הממשלה כיום יש למדינת
ישראל נשיא, ראש ממשלה ו-21 שרי ממשלה ל-19 משרדי ממשלה שרק 17 מהם מאוישים. כדי לבטל כפילויות, לפשט ולייעל את תהליך ביצוע
המדיניות ולחסוך בהוצאות הציבוריות: ·
יש לבטל את משרות ראש הממשלה ונשיא המדינה ולהמירן בתפקיד אחד של נשיא כפי
שתואר לעיל. ·
יש לצמצם את מספר המשרדים ל-10 בלבד: I.
משרד הכלכלה והתעסוקה יכלול תחומים המטופלים היום במשרדי התעשיה, המסחר, התעסוקה, החקלאות,
התיירות, והתקשורת. II.
משרד החברה יכלול תחומים המטופלים היום במשרדי הבריאות והרווחה. III.
משרד החינוך יכלול תחומים המטופלים היום במשרדי החינוך, התרבות, הספורט, המדע והטכנולוגיה. IV.
משרד התשתיות יכלול תחומים המטופלים היום במשרדי התשתיות הלאומיות, התחבורה, הבינוי והשיכון. V.
משרד לאיכות הסביבה VI.
משרד הפנים יכלול תחומים המטופלים היום במשרדי הפנים והעלייה. VII.
משרד ההגנה יכלול תחומים המטופלים היום במשרדי הביטחון והביטחון פנים. VIII.
משרד החוץ IX.
משרד המשפטים X.
משרד האוצר כל עשרת השרים לא יכהנו כחברי כנסת, ויהיו
אנשים שייבחרו לתפקידם על-ידי הנשיא. לא
יהיו סגני-שרים אלא מנכ"לי משרדים בלבד. 5.
הקפדה מוגברת על אכיפת חוקי המדינה וענישה מרתיעה אושיות שלטון החוק
והסדר במדינת ישראל הולכים ומתפוררים.
אלימות במשפחה, בבית-הספר וברחוב הופכת אותנו לחברה שלא הכרנו ואיננו רוצים
להכיר. שחיתות שלטונית, ציבורית ועסקית
הפכה לנורמה מקובלת. החיבור של אכיפת
חוקים רופפת וענישה סלחנית מוביל למציאות המסכנת זכויות יסוד בסיסיות. מדינה המאפשרת זלזול נרחב ושיטתי בחוקיה פוגעת
באושיות החברה הדמוקרטית ומסכנת את עתידה במו ידיה. כך אסור להמשיך. באותה נחישות שבה נלחמת מדינת ישראל נגד הטרור
מבחוץ, יש להילחם גם בפשיעה ובשחיתות מבפנים – באותה עת ובשלושה מישורים: א. מלחמה נגד האלימות מה שהחל לפני דורות
כקריצת עין על אופיו המיוחד של הצבר הישראלי – מתוק מבפנים אך מחוספס וקוצני מבחוץ
– כבר מזמן יצא מכלל שליטה.
ה"קוצניות" לא היתה אלא חוצפה ובוטות אשר התבטאה בחוסר יחס
לזולת, מה שבא לידי ביטוי בכל אורחות החיים במדינה: התנהגות צעקנית, העדר תרבות של
הקשבה ודיון, הטחת עלבונות, עקיפות ו"קיצור" תורים, עוינות ותוקפנות
בכבישים, והרשימה עוד ארוכה. מה שהתחיל כחוסר יחס
והפך לאלימות מילולית התקדם, אצל רבים מדי, גם לאלימות פיזית. האלימות בישראל הפכה למכת מדינה. היא מתבצעת בכל מקום וחומרתה נגד החלשים ביותר
גוברת. רצח ואונס של ילדים, נשים וקשישים מזעזעים
אותנו מחדש מדי שבוע, ולפעמים גם מדי יום.
לאן הגענו כאשר סחר בנשים – כמו בעבדים – מתנהל היום במדינת היהודים? החינוך לערכי נימוס,
כיבוד החוק, רגישות והתחשבות בזולת מתחיל כמובן בבית. אך למערכת החינוך תפקיד חשוב בהקשר זה כבר מהגיל
הרך. זהו נדבך מרכזי של ליבת החינוך שתוארה
בפרק החינוך. אך אין די בחינוך. החברה הישראלית חייבת להגן על עצמה בכלים
נוספים: ·
משטרה - משטרת ישראל צריכה לעבור רפורמה
מהותית. נדרש שדרוג משמעותי במצבת כח
האדם, בכמותו, באיכותו, בהקצאתו ובאמצעים העומדים לרשותו. - שיטור ברמה הנדרשת חייב להיות
מקצועני ואינו יכול להתבסס על מתנדבים, מסורים ככל שיהיו. אין קיצורי דרך בהקשר זה. - כל תחומי האכיפה והסדר צריכים
להיות באחריות משטרת ישראל – משמירה על הסדר הציבורי על כל היבטיה ולחימה בפשיעה ועד
לאכיפת חוקי תנועה, חוקי עבודה, וחוקים השומרים על איכות הסביבה. - יש לבצע כל מה שנדרש כדי להגביר
את נוכחות המשטרה במקומות המועדים לפורענות וכן להגדיל באופן משמעותי את ההסתברות
שאם עברת על החוק, אז רבים הסיכויים שתיתפס. - יש לשקול הקמת משטרות
מקומיות/עירוניות אשר תהיינה יותר קשובות לבעיות ולמאפיינים של האוכלוסיות המקומיות. ·
בתי המשפט - בתי המשפט בישראל אינם עומדים
בנטל. הסחבת מהווה עינוי דין ומקטינה את
הסיכויים שהצדק יעשה. יש ליעל את ההליך
השיפוטי כדי שיזורזו ההליכים המשפטיים עד למתן גזרי דין. - הגברת הסיכוי להיתפס צריכה להיות
מלווה בעונשים מרתיעים. במקרים של רצח או
מעשים אחרים המסתיימים בגזרי דין של מאסר עולם, המשמעות חייבת להיות שמי שנמצא אשם
ישב בבית הסוהר עד סוף ימיו. ·
בתי הסוהר - תנאי המאסר היום במדינת ישראל מחפירים
מבחינת הצפיפות והתנאים הסניטאריים. בתי
הסוהר חייבים לספק את התנאים האנושיים המינימאליים הקבועים בחוק. - ההליך השיקומי של אסירים הינו
קריטי להגברת הסיכויים של המשוחררים להשתלב בחזרה בחברה. נדרש שדרוג משמעותי במשאבים ובמאמצים לשיקום
האסירים. ב. מלחמה נגד השחיתות השחיתות הציבורית
והפרטית בישראל הגיעה לממדי מגפה ופוגעת בכל מערכות השלטון. מדובר במוסר הולך
ומידרדר בקרב נבחרי ציבור הבא לידי ביטוי בניגוד עניינים אישי ומשפחתי, בדיווחי
שקר ובמניפולציות מצד נבחרים, שהופכים נועזים ובוטים יותר ויותר בכל הנוגע למתן
דין וחשבון לציבור ולמסירת נתונים מוטעים ואף שקריים. העדר שקיפות תקציבית
מונע מהאזרח את הידיעה לאן באמת הולך כספו, מה שמאפשר למי שמעוניין בכך להזרים
בסתר סכומי עתק לכיוונים שאינם משקפים את ההצהרות הפומביות. כתוצאה מכך, נוצרים פערים גדולים בין העדיפויות
הלאומיות המוצהרות לבין העדיפויות הלאומיות כפי שהן באות לידי ביטוי בחלוקת הכספים
בפועל. הפעולות העיקריות
להדברת השחיתות בין נבחרי הציבור הינן: ·
לכל נבחר ציבור תינתן האפשרות להעיד, אם וכאשר הוא יידרש לעשות זאת, או
להתפטר אם ברצונו לשמור על זכות השתיקה. לא
ניתן יהיה להמשיך בתפקיד של נבחר ציבור במקרה של בחירה בזכות השתיקה. ·
הסמכות להסיר את החסינות של חברי כנסת, כאשר מתעוררים נגדם חשדות של ביצוע
עבירות פליליות, תינתן רק לוועדת שופטים ותופקע מסמכותם של חברי הכנסת. ·
נבחרי ציבור לא יוכלו לקחת חלק בדיונים או בהצבעות, שבהם קיימת אפשרות שהם
ו/או בני משפחותיהם יוכלו ליהנות מתוצאות הדיון או ההצבעה. ·
יש להגביר את השקיפות התקציבית ככדי למנוע שימוש בלתי-מוצהר בכספי הציבור. ג. מלחמה נגד עבריינות כלכלית רמת אי-הציות לחוק
וכן נורמות מושרשות של אי-אכיפה בישראל גורמות לחוסר אמון במוסדות השלטון
ולעיוותים בלתי-נסבלים ביעילות המערכת הכלכלית – שלא לדבר על פגיעה בחלוקת ההכנסות
ועל הנשיאה בנטל הציבורי. חשוב להדגיש כי
עבירות "צווארון לבן" אינן נחלת המגזר הציבורי בלבד. אין להקל ראש בעבירות אלה, בין אם הן מבוצעות
במגזר הציבורי או במגזר הפרטי. לפיכך
נדרשות: ·
מלחמה ב"עבודות שחורות".
העדר דיווח מתבטא באי תשלום מסים, מה שמגביר את הנטל על מי שכן משלם על פי
חוק. כמו כן, העדר דיווח מאפשר קבלת
תשלומי רווחה – המגבירים עוד יותר את נטל המסים – ויוצר מצב של עוני מדומה. ·
אכיפה משטרתית – במקום פקחים עירוניים וממשרדי ממשלה – מוגברת על תשלום שכר
מינימום ומתן זכויות סוציאליות. הגיעה העת
להפנמה ציבורית כוללת שלא מדובר ב"הנחיות", אלא בחוקי המדינה. ·
יוטלו עונשים כספיים מרתיעים על עבירות עסקיות שאינן פליליות. כמו כן,
יוחמרו העונשים על עבריינים פליליים. ·
מלחמה בתרבות עסקית של אי-עמידה בהתחייבויות. תרבות זו משתרעת מפרטים ומעסקים הכותבים שיקים
ללא כיסוי ועד לממשלת ישראל שאינה עומדת בהתחייבויותיה החוזיות בתשלום לספקים
במועד, ולפעמים – בכלל לא. 6.
מנהיגות לשם ביצוע תוכנית
העבודה, נדרשת מנהיגות אחרת: מנהיגות עם חזון ודרך, בעלת יכולת החלטה ואחריות
לאומית, מנהיגות המתווה יעדים לאומיים ומובילה את המהלכים להגשמתם תוך מתן דוגמה אישית,
ובניקיון כפיים. למדינת ישראל אסור להסתפק
בפחות מזה. |