כפי שיסודות חברתיים-כלכליים חזקים הם תנאי הכרחי לביטחון לאומי, כך החינוך מהווה גורם מרכזי המספק ליסודות את עצמתם. ליתר דיוק, החינוך הוא התשתית הלאומית הבסיסית.  הוא גורם מרכזי בהענקת שוויון הזדמנויות למיצוי מירבי של יכולות אישיות.  ככל שרמת החינוך טובה יותר ופערי החינוך קטנים יותר, כך גדלה התרומה לחברה כולה.

כפי שקשה מאוד להמעיט בחשיבותה של מערכת חינוך טובה למדינה, קשה להפריז במידת ההתדרדות של מערכת החינוך הישראלית, במיוחד בתחומי למידה בסיסיים וחיוניים:

·    רמת ההישגים של ילדי ישראל היא הנמוכה בעולם המתועש.

·    פערי החינוך אצלנו הם הגבוהים ביותר במערב.

·    הישגי התלמידים המצטיינים – שמשורותיהם יצא חלק חשוב מהדור שיוביל את המדינה בעתיד – נמוכים מאוד ביחס לכל המדינות המתועשות וכן ביחס למספר מדינות נוספות שרמת החיים בהן, כיום, נמוכה מזו שבישראל.

בעיית מערכת החינוך אינה נובעת רק מטיבם של המורים, אינה נובעת רק מתוכניות הלימוד הלוקות בחסר ואינה נובעת רק מניהול כושל ובזבזני. היעדר גמישות בכל חלקי מערכת החינוך הגביר והאיץ את ההתדרדרות.  הכשל הינו מערכתי.  כך לא ניתן להמשיך.

היות והבעיות הן חמורות ביותר והשלכותיהן על החברה ועל המשק חריפות ביותר, לא ניתן עוד לעסוק בטיפול בתסמינים בלבד, ויש לשים את הדגש על שינוי מבני ומערכתי.

ללא שיפור ניכר ברמת החינוך הבסיסית וברמת השוויוניות בהישגים של התלמידים בתחומי הלימוד הבסיסיים, תתקשה ישראל להתחרות בהצלחה במשק העולמי המתקדם והפתוח. ללא מתן דגש אמיתי ומעשי לחינוך לערכים, לא ניתן יהיה לצפות לשינויים מהותיים בנורמות ההתנהגות המכרסמות באושיות החברה והשלטון בישראל. שינויים מסוג זה ב"ארגז הכלים" של התלמיד הישראלי יכולים להתרחש רק כפועל יוצא משינוי מהותי בהדגשים של מערכת החינוך, מהנחלת ליבת חינוך איכותית ומחייבת, מהגברה ניכרת בשקיפות הציבורית בכל הקשור להוצאות ולהישגים, מתקצוב דיפרנציאלי המופנה לחינוך של בני השכבות החלשות, וכן מהתייעלותה של מערכת החינוך.

היעדים

¬     ליבת חינוך מחייבת וזהה בכל מערכות החינוך.

¬     חינוך חובה חינם, אמיתי ומלא.

¬     שיפור משמעותי בהישגים ובחינוך לערכים.

¬     סגירת פערים ומתן הזדמנות שווה לכל תלמיד.

¬     העצמת מעמדו, סמכותו ומקצועיותו של המורה.

שינויים בהיקפים כאלה יכולים להתבצע רק ברמה הממלכתית. האחריות הכוללת להשגת מטרות אלה היא של ממשלת ישראל.

המדיניות הדרושה להשגת היעדים

1.    קביעת אמות מידה אחידות לכלל התלמידים

·    הנחלת ליבת לימודים ברמה גבוהה שהיא זהה ומחייבת בכל מערכות החינוך.

ידע דל ויכולת דלה לרכישת ידע משפיעים לרעה על גורלו האישי של התלמיד ועל גורלה הכולל של החברה.  הפרט נהנה פחות ממשאבי תרבות המספקים משמעות עשירה לחיים והמאפשרים לו מעורבות בתהליכים חברתיים ופוליטיים הקובעים את גורלו.  המשמעות הכלכלית מדידה יותר: חשיבות ההשכלה בהכנסה של הפרט ושל החברה הולכת וגדלה עם הזמן.  העובד הממוצע מחליף מקומות עבודה מספר פעמים בכל עשור.  זה מחייב שהוא יצויד ב"ארגז כלים" המקנה לו ידע בסיסי טוב ככל שאפשר בתחומי לימוד יסודיים:

-      דרוש שיפור ניכר ב"ארגז הכלים" הכולל שדרוג משמעותי ברמת החינוך בתחומים הבסיסיים כגון אזרחות, היסטוריה, עברית, אנגלית, מתמטיקה, מדע, גיאוגרפיה וספרות.

-      תוכנית הלימודים חייבת להיות זהה בתחומים הבסיסיים.  אמנם יש מספר אורחות חיים בישראל הדורשים חינוך שישקף את השקפות עולמם, אך החיים המשותפים בארץ מחייבים שכל אזרח ידע ויפנים את כללי המוסר והדמוקרטיה הבסיסיים של החברה הישראלית.  כמו כן, ישנו רק שוק כלכלי אחד שבו כל אזרחי המדינה צריכים להתמודד ולהתקיים בהצלחה מבלי להוות נטל זה על זה.  לכן, במדינה הרוצה חברה שוויונית, ולא רק מצליחנית, חשוב ש"ארגז הכלים" המשופר יהיה זהה וחובה בכל מערכות החינוך, בכל הישובים, ובכל השכונות בארץ.

·    כדי לקבל רשיון, כל בית ספר בישראל חייב לאמץ וליישם את תוכנית הליבה.  קבלת תקציב מהמדינה מותנית ביישום מלא של ליבת הלימודים.

·    חינוך חינם בפועל לכל ילד, ללא קשר לצרכיו או ליכולתו, הוא אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. זוהי גם זכות יסוד של כל ילד. רק ברמה הלאומית ניתן לתת מענה כולל לצרכים החינוכיים של אוכלוסיית המדינה.  רק מנגנון לאומי יכול להקטין פערים אזוריים, עדתיים ודתיים בראיה המערכתית הנדרשת.  זהו תפקידה של המדינה – ולא של הרשות המקומית או של ארגונים פילנתרופיים ו/או וולונטריים.

לכן, תקציב החינוך המוקצה על-ידי ממשלת ישראל חייב להיות בהיקף המאפשר מתן חינוך חובה – טוב בהרבה מהקיים היום – שהינו חינם בפועל לכל תלמיד מגיל 3 עד סוף כיתה י"ב.

·    יינתנו תקציבים מיוחדים לתגבור על-פי מפתח סוציו-אקונומי וכן כתגמול על הצלחות ביצועיות של בית-הספר.

·    הצלחה רבה יותר בלימודים מחייבת יצירת אקלים מתאים בכיתה.  בין השאר, זה מחייב מיזוג של כל כיתות הלימוד וקביעה שממוצע התלמידים לכיתה יהיה דומה בכל מערכות החינוך – עם תקרה של 25 תלמידים בכיתה.

·    יום לימודים ארוך אמיתי – עם מורים מוסמכים בלבד – וארוחת צהריים חמה לכל ילד בחדר אוכל מוסדר.

כאשר צוות ההוראה יימצא בבית הספר כל יום וכל היום, ניתן יהיה להוסיף שעות הוראה לתלמידים ולעבור ליום לימודים ארוך ולשנת לימודים ארוכה יותר בכל רחבי הארץ.  מהלך זה יניב יותר הישגים לימודיים, יותר חינוך לערכים ויותר אפשרויות לטפל בכל תלמיד אם בתגבור לימודי ואם בפיתוח כישורים ייחודיים , בטיפוח מצויינות ו/או בפיתוח תחרותיות.

מתן יותר השכלה לתלמידים יהווה צעד ראשון בהעלאת רמת ההישגים הכללית במדינה ובהקטנת הפערים בחינוך, כי ניתן יהיה לתת באופן ממלכתי את התגבור שהורים בעלי אמצעים מאפשרים לילדיהם באופן פרטי היום.  הימצאותו של המורה בבית הספר גם לאחר שעות ההוראה תאפשר נגישות רבה יותר לתלמידים הנאלצים היום לפנות למורים פרטיים לצורך בירור שאלות.

מה שיאפשר למערכת החינוך לעבור ליום לימודים ארוך הינו העברת המערכת כולה לשבוע לימודים של 5 ימים.  יש לכך השלכות הרבה מעבר למערכת החינוך.  המעבר של כל מערכת החינוך לשבוע עבודה של 5 ימים יהווה זרז שיוביל את שאר המשק, כלומר את העסקים שטרם עשו זאת, לעבור לשבוע עבודה של 5 ימים כפי שמקובל במדינות מערביות אחרות.  מעבר של המשק כולו לשבוע עבודה של חמישה ימים ימנע במשפחות רבות את הבעיה של ילדים שיימצאו בבית ללא השגחה (בימי שישי) בשעה שהוריהם ייאלצו לעבוד.

מעבר של בתי הספר ליום עבודה, לשבוע עבודה ולשנת עבודה כמקובל במשק, יאפשר להורים רבים להצטרף למעגל העבודה – מה שיאפשר להעלות את רמת החיים של אותן משפחות.

2.    העצמת מעמד המורה

·    העלאה ניכרת בשכר המורים לצד שיפור משמעותי באיכות כוח ההוראה.

·    ההכשרה המקצועית של המורים תחייב מסלול לקבלת תואר ראשון ומעלה, וכן תעודת הוראה.

·    היקפה של משרת הוראה מלאה תהיה כמקובל במגזרים אחרים במשק מבחינת שעות וימי עבודה.

·    יש לחתור לשיתוף פעולה עם ארגוני המורים כדי לאפשר גמישות רבה יותר בהעסקת מורים ובקביעת שכרם.

·    לכל מורה תהיה בבית הספר פינת עבודה אישית.

3.    שינויים מבניים במערכת החינוך

א. ברמה הלאומית

·    בהמשך להמלצות וועדת א.ל.ה. שקדמה לוועדת דברת, תוקם רשות לאומית לחינוך שתהיה מקצועית, ממלכתית וא-פוליטית, ותוענק לה הסמכות העליונה לקביעת הקרֵדו, ה"אני מאמין" של מערכת החינוך, ותוכנית הליבה. מדובר ברשות שתמנה 25-20 בעלי תפקידים ומספר מצומצם של עובדי מינהל.

·    משרד החינוך יהיה אחראי לקביעת המדיניות של מערכת החינוך בהתאם לקרֵדו ולתוכנית הליבה שתקבע הרשות הלאומית.

·    יבוטלו המחוזות.

·    מערך הפיקוח יצומצם במידה ניכרת ובמקומו תוקם רשות ארצית עצמאית למדידה ולהערכה כיחידה מחוץ למשרד החינוך.  רק משרד החינוך (ולא משרד העבודה או כל משרד אחר) יפקח – בעזרת ממצאי הרשות למדידה והערכה – על כל בתי הספר בכל מערכות החינוך במדינת ישראל.

ב. ברמה הבית ספרית

·    המשאבים הכלכליים יועברו לבתי הספר על-פי מפתחות תקציב שקופים, ידועים ושווים הלוקחים בחשבון את המצב הסוציו-כלכלי של אוכלוסיית התלמידים.

·    תהליכי קבלת ההחלטות הקשורים בתהליכי הוראה ולמידה, אחזקה שוטפת, ניהול כוח האדם והניהול הפיננסי, יועברו לבתי הספר.

·    מנהל בית-הספר יכין את תוכניות העבודה ויקצה להן משאבים.  כמו כן, המנהל יהיה אחראי לביצוע תוכניות העבודה, לעמידה ביעדים ובתקציב ולגיוס מורים ופיטוריהם (בכפוף להסכמי העבודה).

·    מנהל בית-הספר יהיה חייב לעבור הכשרה מקצועית בתחום הניהול ורצוי – אך לא חובה – שיהיה מורה בעל ניסיון.

·    יוקם לבית ספר ועד מנהל בדומה לדירקטוריון של חברה.  תפקידיו העיקריים של הוועד המנהל יהיו:

-      לפקח על עבודת המנהל,

-      לאשר תוכניות עבודה ותקציבים של בית-הספר,

-      לאשר גיוס מורים ופיטוריהם.

הוועד המנהל יורכב מנציגים של ארבע קבוצות: משרד החינוך, רשות מקומית, הורים ומורים – כאשר לנציגי משרד החינוך והרשות המקומית יהיה רוב.

ג. ברמה המקומית

מנהל בית הספר לא יעמוד לבדו מול המדינה בכל הנוגע לקבלת תקציבים המגיעים לו.  כמו כן, הוא לא יפעל לבדו בכל הקשור להוצאת כספים.  תוקם מערכת יחסים חדשה של איזונים ובלמים בין המדינה (שהיא המתקצבת העיקרית), הרשות המקומית (שהיא המייצגת הרשמית של האינטרסים החינוכיים המקומיים) ומשתמשי הקצה בבית הספר (אשר מקבלים כעת חופש פעולה נרחב בהרבה בשימוש בכסף).  תפקידי הרשות המקומית יכללו:

·    הפעלת מינהל חינוך מקומי.

-      מינהל החינוך יקבע יעדים חינוכיים – מעבר לליבת החינוך הכלל-ארצית – ויבנה תוכנית לימודים מקומית.

-      נציגי מינהל החינוך ייצגו את הרשות בוועדי מנהלים של כל אחד מבתי הספר בתחום הרשות המקומית, מה שיאפשר לרשות להשפיע על בחירת המנהל, על קביעת היעדים החינוכיים,  וכן על אישור תוכנית העבודה של המנהל.

-      המינהל יקבע את אזורי הרישום המקומיים ואת אופן שיבוץ התלמידים בין בתי הספר.

·    בזמן שהתקציב הבסיסי של בית הספר ימומן כולו, מהסיבות שתוארו לעיל, על ידי משרד החינוך, הרשות המקומית תוסיף לתקציבים אלה כדי לאפשר יישום עדיפויות חינוכיות מקומיות.

·    הרשות המקומית תהיה אחראית על בניית מוסדות חינוך חדשים בהתאם לצרכים שיקבעו במשותף על ידי הרשות ומשרד החינוך. המימון יבוא מתקציב המדינה לפי קריטיריונים שווים לכל מערכות החינוך והאזורים בארץ.

·    הרשות המקומית תשתף את בתי הספר בחגים ובאירועים בקהילה.

·    בתי הספר שולטים על נכסים ועל אמצעי ייצור שאינם מנוצלים היטב. על הרשות המקומית לשתף פעולה עם הנהלת בתי הספר כדי למצוא דרכים לניצול המתקנים, מעבר לשעות הלימודים, כדי      לייצר הכנסות נוספות לטובת תקציב בית הספר.

לתוכנית בתחום המשילות