Dan Ben-David - Work Plan

יסודות חברתיים-כלכליים חזקים הם תנאי הכרחי לביטחון לאומי. העובדה שישראל נמצאת בפסגות הידע העולמי בשטחים רבים וחשובים נוטה להסתיר את המציאות הקרה – היסודות החברתיים-כלכליים של המדינה הולכים ומתפוררים בעקביות במהלך עשורים שלמים:

· מאז שנות השבעים, רמת החיים של תושבי מדינת ישראל הולכת ונסוגה בהתמדה מהמדינות המובילות בעולם. זו מגמה שאינה תואמת משיכת עולים או השארת ישראלים שיש להם חלופות.

· מאז שנות השבעים, מימדי העוני הולכים וגדלים בהתמדה. יותר משליש מהמשפחות בארץ נמצאות מתחת לקו העוני לפי הכנסתן ברוטו.

· מימדי אי-השוויון במדינת ישראל כבר בין הגבוהים במערב, בזמן שהגידול המתמיד בפערים מאז שנות השבעים אינו מראה כל סימני האטה.

מגמות אלה רק מגבירות את השסעים החברתיים בין יהודים וערבים, דתיים וחילוניים ובין עדות.

מדובר בתוואים המהווים סיכון קיומי למדינת ישראל בטווח הארוך. חד וחלק.

שווקים פתוחים ותחרותיים הינם קריטיים לשינוי המגמות. אך בניגוד לדעה הרווחת אצל רבים מדי מקובעי המדיניות בארץ, שוק חופשי מודרני אינו מקביל לג'ונגל שבו אין כללים והחזקים טורפים את החלשים ללא רחמים. זוהי האחריות של הממשלה לבנות את התשתיות הפיזיות והאנושיות ולספק ביעילות את השירותים הנדרשים כדי לגבור על הכשלים הקיימים בכל שוק.

היעדים

¬ הגברת התעסוקה.

¬ צמצום שסעים חברתיים ופערים כלכליים.

¬ העלאת רמת החיים, תוך שיפור באיכות החיים ובאיכות הסביבה.

¬ הגברת קצב הצמיחה הכלכלית, הגדלת הפריון ושיפור כושר התחרות.

¬ שוויון הזדמנויות בין המינים.

¬ שילוב מלא של המיעוטים.

¬ חיזוק מעמד הביניים.

¬ הבטחת רשת ביטחון לגיל הזהב ולנכים.

¬ חיזוק הנגב והגליל.

¬ הורדה ניכרת במספר הנפגעים בתאונות הדרכים.

המדיניות הדרושה להשגת היעדים

1. שינוי סדר העדיפויות הלאומי בחלוקת תקציבים

אין זה סוד שהיקף ההוצאה הציבורית בישראל גבוה מאוד. מה שידוע פחות הוא שגם ללא תקציב הביטחון, ההוצאה הציבורית האזרחית במדינת ישראל אינה נמוכה ביחס לממוצע מדינות המערב. במילים אחרות, זה שנים רבות שלא חסרים בארץ תקציבים אזרחיים לא-בטחוניים, וניתן היה להסתייע בהם כדי למנוע את ההתדרדרות שהתרחשה בשלושת העשורים האחרונים בתחום הכלכלי-חברתי. הכל עניין של סדרי עדיפויות. גם העדר שקיפות מובנה בחלוקת הכספים תרם לשימוש לא-ענייני ובלתי-יעיל בכספי הציבור.

הגיעה העת להחלפת דיסקט לאומית בכל הקשור לתקציב המדינה. המושג "כספי ציבור" כבר מזמן איבד ממשמעותו. אנו עובדים קשה עבור הכנסותינו ונדרשים להעביר חלקים נכבדים מהן לידי המדינה. הכסף הוא שלנו – אסור לשכוח למי הוא שייך – והוא מופקד בנאמנות בידי נבחרי הציבור כדי לחלקו מחדש לפי שיקולים לאומיים ומערכתיים, ולא לעשות בו כבשלהם לקידום עניינים אישיים וסקטוריאליים צרים.

תקציב המדינה יבנה מחדש מלמעלה למטה, על פי הדרישות התקציביות הנגזרות מסדר העדיפויות הלאומי החדש המפורט בתוכנית עבודה זו:

· הקצאת כספים לכל מערכות החינוך – הממלכתית, הממלכתית-דתית, הערבית והחרדית – על פי אמות מידה זהות, ברורות ושקופות, תאפשר הגברת הסיוע לחלשים והקטנת הפערים. הרפורמה המוצעת כאן (בתוכנית העבודה בתחום החינוך) תייעל את השימוש בתקציב החינוך ותשפר באופן משמעותי את הביצועי המערכת.

· הפעלת תוכנית אסטרטגית להגברת התעסוקה, הכוללת שינוי בשיטות התמריצים והשקעה מוגברת בתשתיות פיזיות (התוכנית מפורטת בסעיף הבא).

· כמו כן, מתן עדיפות תקציבית:

- לנגב ולגליל, במקום לאזורים שלא יהוו חלק ממדינה יהודית-דמוקרטית בעתיד.

- לחיזוק מערכת רווחה המושתתת על העיקרון של סיוע לנזקקים בלבד.

- להגברת האכיפה של חוקי המדינה (עוד בתוכנית העבודה בתחום המשילות).

- ליישום תוכנית לאומית מקיפה למלחמה בתאונות הדרכים (פירוט בסעיף המתאים).

- לשמירה אפקטיבית על איכות הסביבה (פירוט בסעיף המתאים).

- לעידוד המחקר והפיתוח.

· צמצום הסקטור הציבורי:

- הפחתת מספר משרדי הממשלה מ-22 ל-10 (עוד בתוכנית העבודה בתחום המשילות).

- מיזוג רשויות מקומיות.

- ביטול ביורוקרטיה מיותרת וכפילויות בסקטור הציבורי.

- התייעלות מערכת הביטחון, תוך קיצוץ של כ-10% בתקציב הביטחון.

· לחימה ללא פשרות בכלכלה השחורה והלא-מדווחת (עוד בתוכנית העבודה בתחום המשילות). זהו צעד חשוב בלחימה בפשע, בהגדלת הכנסות המדינה ממסים ובהגברת השוויוניות בנשיאה בנטל המסים.

· הגברה ניכרת בשקיפות התקציבית, כדי שהציבור יוכל לעקוב אחרי סדר העדיפויות הלאומי בפועל, ולא רק אחרי סדר העדיפויות המוצהר.

· הקטנת ההוצאות הציבוריות כדי לאפשר צמצום נטל המסים והחוב הלאומי. כיום, נטל המס על שכבת הביניים גבוה מאוד. מכל שקל נוסף שמשלם מעסיק לעובד הנמצא בעשירון הששי, מקבלת הממשלה כשני שליש ולעובד נותר כשליש בלבד. נטל המס פוגע ברמת החיים, ברצון לעבוד – ובמקרים מסוימים, גם ברצון להשאר בארץ אצל מי שכישוריו מאפשרים לו חלופות אחרות. גם המסים העקיפים, כגון מע"מ, מהווים נטל כבד יותר בישראל מאשר במרבית המדינות במערב. זהו מס רגרסיבי הפוגע בעיקר בשכבות העניות המוציאות את כל כספן על תצרוכת.

2. הגברת היקף התעסוקה והעלאת ההכנסה מעבודה

אין תחום שבו המדיניות של "טלאי על טלאי" בולטת יותר מאשר בתחום התעסוקה. למדינת ישראל נדרשת תוכנית כלכלית אסטרטגית, שעיקריה מוצגים כאן. מטרת התוכנית היא הגדלת מספר המועסקים במשק, העלאת שכרם והבטחת שכר ראוי המשולם במועד. יישום התוכנית מחייב:

· הגברת התמריצים לעבודה באמצעות:

- חלק גדול של הסיוע (למי שיכול לעבוד ואינו מוגבל פיזית) צריך להינתן כתמריץ לעבוד. לכן יש להחליף תמריצים לאי-עבודה (כגון קצבאות ילדים) בתמריצים לעבודה (כגון זיכויי מס לטיפול בנתמכים, בין אם אלה ילדים, נכים/חולים או קשישים) כולל הנהגת מס הכנסה שלילי לבעלי הכנסות נמוכות.

- הכנסת סדר בכל הנוגע למידע על הכנסות המשפחה וכן לגבי היקף הסיוע מהמדינה. למדינה אין מושג על היקף ההכנסות האמיתי של רבים מתושביה. כדי לדעת מי באמת זקוק לסיוע מהמדינה ומה היקף הסיוע הניתן בפועל על ידי כל הרשויות הציבוריות, הגיעה העת לעשות סדר בשני התחומים הבאים:

o יש לאחד את כל הכנסות המשפחה מכל המקורות, לפשט באופן משמעותי את מערכת המיסוי ולהנהיג חובת דיווח על ההכנסות השנתיות של כל משק בית. כך ניתן יהיה לאתר מי באמת נזקק לסיוע כספי וכך גם תוגבר השותפות בנשיאת נטל המסים, מה שיאפשר את הקטנת הנטל למי שנושא בו היום.

o יש לאחד את כל מקורות הסיוע והסבסוד – כגון ביטוח לאומי, משרד השיכון, משרד הפנים, משרד הדתות, וכו' – למשפחות, לעסקים, ולכל גורם אחר. כפי שיש מקום לאחד את כל מערכות גביית המסים לשם ייעול התהליך, כך גם יש לפעול בתחום הסיוע. הענקת הסיוע תעשה על פי אמות מידה ברורות, שקופות ואחידות לכל המגזרים והאוכלוסיות במדינה. עיקר הסיוע לפרטים ולמשקי בית צריך להינתן רק על פי מצב סוציו-אקונומי, בריאותי וכדומה. תנאי הכרחי למתן סיוע לעסקים הינו שהתשואה החברתית הנובעת מהתמיכה תהיה גדולה מהתשואה הפרטית שמקבלת הפירמה.

· הקמת רשת משולבת של השלמת השכלה למבוגרים, הכשרה מקצועית והשמה תעסוקתית המותאמות לצורכי המשק.

על המערכת החדשה לכלול מספר מעגלים, שלכל אחד מהם קהל יעד ומטרות אחרות, אך הם משלימים זה את זה. המעגל הראשון נוגע למתן אפשרות לשדרוג הידע הבסיסי. המעגל השני מתייחס לשדרוג המיומנות המקצועית, והמעגל השלישי עוסק במערכת המקשרת בין שדרוג הידע והמיומנות לבין מציאת מקום עבודה.

- תוכנית "הזדמנות שניה" להשלמת השכלה

תפקיד המערכת להשלמת השכלה הוא לספק הון אנושי כללי לאותם מבוגרים שנפלטו ממערכת החינוך כילדים, או לעולים חדשים שלא רכשו השכלה תיכונית בארץ המוצא. על ידי כך יינתנו לאותם אנשים האמצעים לשפר את כושר ההשתכרות שלהם. מכיוון שלימודים אלו הינם כלליים בעיקרם, עליהם להתבצע במסגרת ממלכתית. המטרה בלימודים אלו היא להקנות לתלמידים השכלה ברמה תיכונית ולכן אין להתנות אותם במצב התעסוקתי של התלמיד.

החשיבות של העלאת רמת הידע הבסיסי של העובד הישראלי הינה בעלת חשיבות רבה לא רק לעובד אלא לחברה כולה. אשר על כן, יש לסבסד את הלימודים – באופן ישיר וכן על ידי הלוואה ארוכת טווח בריבית מסובסדת ובתנאים נוחים – כדי לאפשר לכל מי שירצה בכך לנצל את ההזדמנות הנוספת לטפס בחזרה על סולם הלימודים.

- הכשרה מקצועית

מעורבות מעסיקים בהכשרה מקצועית תורמת לגידול בשיעורי התעסוקה ובשדרוג התעסוקה. יש לעודד את המכללות להקים מרכזי הכשרה טכנולוגיים בשיתוף המעסיקים ובעידוד הממשלה. ישנה חשיבות מיוחדת להשתתפות הסקטור העסקי ביוזמה זו. על המרכזים להציע תוכניות הכשרה מודולריות לטכנאים והנדסאים, תוכניות השתלמות, ותוכניות להסבה מקצועית. הכשרת טכנאים, הנדסאים ובעלי מקצועות אחרים צריכה לכלול התמחות בחברות עסקיות.

- מערכת ההשמה

מערכת ההשמה בישראל צריכה לעבור שינוי מהותי הכולל הפרטה. המדינה צריכה להיכנס להתקשרות חוזית עם חברות פרטיות לתקופות זמן מוגבלות – תוך פיקוח ובקרה על ביצועים ואפשרות למניעת תשלום ולהטלת קנסות במקרים של אי עמידה בתנאים – לצד מתן בונוסים לפי ביצוע. מרכזי ההשמה ייבנו כמרכזים אזוריים, כשבכל אזור יתמחו בתחומים המשקפים את המאפיינים של האוכלוסייה ושל המעסיקים המקומיים, כדי לאפשר מתן טיפול אישי ככל שאפשר.

תפקיד המרכז יהיה לאתר, להציע ולהמליץ לכל פונה על חלופות שונות: השלמת השכלה, הכשרה מקצועית ו/או חיפוש מיידי של מקום עבודה. על המרכז ללוות את הפונה במהלך כל המסלול שיבחר עד שלב מציאת מקום העבודה וכן לתקופה שתוגדר לאחר מכן. הפונה יוכל ליהנות מהידע המקצועי ומהנסיון הנצבר של המרכז בהתאמת כישורים והעדפות לאפשרויות הקיימות.

מרכזי ההשמה יתוגמלו בהתאם לשיעורי ההצלחה בהשמה ולמשך הזמן שבו יועסק העובד. בניגוד לגירסה הישראלית של "תוכנית וויסקונסין", אם יבחר מסלול של השלמת השכלה או הכשרה מקצועית, התגמול למרכז יהיה בהתאם למידת ההצלחה של התלמיד בסיום כל קטע מובנה של התכנית שעוצבה עבורו. תגמול למרכז ייקבע על פי מפתח שייבנה על-ידי ועדת מומחים ברמה ארצית. המפתח, שיתבסס על הצלחת הפונה, מבטיח שהמרכז יעשה מאמץ רציני כדי שהפונה יפנה לכיוון המתאים ביותר ולאו דווקא ישירות למסלול ההשמה.

· צמצום משמעותי בהליכים ביורוקרטיים מגושמים ומסורבלים הגורמים לסחבת ולעלויות מיותרות לכל אורך התפר בין הסקטור העסקי והאישי לבין הסקטור הציבורי. ככל שיהיה קל יותר להקים ולהפעיל עסק בישראל, יגדל שיעור המועסקים ויגדלו הכנסותיהם.

· יום לימודים ארוך ותוכניות העשרה לילדים ונוער אחר-הצהריים, שיאפשרו למספר רב יותר של הורים לצאת לעבודה (עוד בתוכנית העבודה בתחום החינוך).

· שוויון זכויות בהכשרה, בעבודה, בקידום ובשכר לנשים ולמיעוטים (פירוט בסעיפים המתאים).

· צמצום משמעותי במספר העובדים הלא-ישראלים.

· שדרוג תשתיות התחבורה כדי:

- להגביר את הנגישות של אוכלוסייה בפריפריה למקומות עבודה בערים הגדולות.

- להקטין עלויות ייצור, מה שיגביר את התחרותיות של עסקים ישראלים ויגדיל את היקף התעסוקה בהם.

- לצמצם פערים פיזיים וחברתיים בין אזורי הארץ השונים.

· קביעה, באמצעות חקיקה, כי על מקבל שירות מוטלת האחריות לוודא שעובד הנותן שירות – המועסק באופן ישיר או על ידי חברת כוח אדם – יקבל את השכר ואת התנאים המגיעים לו על פי חוק.

· תיקון חוק פיצויי פיטורים כדי ליצור סימטריה בין מתן גמישות למעסיקים ומתן ניידות לעובדים.

· מיצוב מדינת ישראל כמדינה טכנולוגית מובילה בעולם ויצירת כוח משיכה להשקעות של גורמי חוץ.

3. מדיניות רווחה

מדינת ישראל אחראית לא רק למתן כלים ותנאים המאפשרים שוויון הזדמנויות בתעסוקה, אלא גם לאספקת רשת ביטחון חברתית בסיסית למי שאינו מסוגל להתמודד באופן עצמאי. חובת המדינה:

· להבטיח אספקה סדירה של שירותים רפואיים לכל תושביה, הכוללים – בין היתר – שירותי סיעוד, סל תרופות הולם ומיטות אשפוז בהיקף המקובל במערב.

· להבטיח תשלומי ביטוח לאומי שיאפשרו תנאי קיום ומחיה נאותים לגיל הזהב, לנכים ולאחרים שאינם מסוגלים לעבוד. כדי למזער את שכיחות בעיות אלה בעתיד, יש לחייב בחקיקה כל מי שהכנסתו מעל לסף מינימאלי לחסוך לפנסיה ולקנות ביטוח נגד נכות עקב פציעה או מחלה.

· לאפשר שוויון אמיתי של הזדמנויות לחינוך – בעזרת תגבור תקציבי במידת הצורך – לכל תלמיד כדי שיוכל למצות את הפוטנציאל הטמון בו. מה שלא נוציא היום על חינוך נוציא בעתיד, עם ריבית דה-ריבית, על רווחה.

לארגונים התנדבותיים מקום חשוב במתן סיוע. אך גם אם סיוע זה ניתן ברוחב לב ובנדיבות רבה, אין זה מפחית מהצורך בראייה ממלכתית שתוביל לתכנון, לתקצוב ולבקרה מערכתיים. ראייה זו היא באחריותה ומתפקידה של המדינה.

4. שוויון הזדמנויות בין המינים

נשים בישראל אינן משולבות בשוק העבודה או בהנהגה הפוליטית והכלכלית של ישראל בהתאם לכישוריהן ולמספרן היחסי באוכלוסייה. חסימת נשים מהשתלבות ומהשפעה באופן שוויוני נובעת מאפליה ומחסמים חברתיים ודתיים, המונעים מהאישה לנצל את הפוטנציאל הגלום בה. כדי לשפר את המצב, על מדינת ישראל לנקוט מדיניות משולבת בתחומים הבאים:

· חתירה מתמדת לייצוג הולם של נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות – בתחום הפוליטי, בתחום הכלכלי ובתחום הניהולי – על פי כישוריהן ושיעורן היחסי באוכלוסייה.

· אכיפה יעילה יותר של החקיקה האוסרת אפליה.

· פעולות יזומות במערכת החינוך:

- חינוך לשוויוניות – בכל הקשור לטיפול בילדים ובבית מחד, ובכל הקשור לשאיפות מקצועיות והגשמתן מאידך.

- עידוד בנות ללימוד מקצועות טכנולוגיים.

- הכשרת מנהיגות צעירה.

· הקמת מרכזי סיוע לנשים לצורך הקמה וקיום של עסקים עצמאיים.

נשים ערביות במדינת ישראל נחשפות לאפליה כפולה – הן בשל היותן נשים והן בשל היותן ערביות. שיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך ביותר, ונובע לא רק מרמת השכלה נמוכה ומהעדר מקומות עבודה, אלא גם מנורמות מסורתיות המגבילות את המוביליות של נשים, את יכולתן לבחור מקום עבודה הנראה להן או בכלל לצאת לעבודה. עידוד עבודה בקרב נשים ערביות חשוב הן לשיפור מעמדן כקבוצה, והן לשיפור רמת החיים בקרב הערבים ולצמצום ממדי העוני, הגבוהים במיוחד במגזר הערבי. עבודת נשים במגזר זה קשורה קשר הדוק לרמת השכלה.

5. ישראל וקהילותיה

א. דת ומדינה

באמנת כנרת, המגדירה ליבת הסכמה רחבה לדמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, נאמר:

"בישראל יהודים חילוניים, מסורתיים ודתיים. תהליך ההתרחקות והניכור בין קבוצות אלה מסוכן והרסני. אנו, חילוניים, מסורתיים ודתיים, מכירים אלה בתרומתם של אלה לקיומו הפיזי והרוחני של העם היהודי. אנו מאמינים שלמסורת היהודית יש מקום חשוב בפרהסיה ובהיבטים הציבוריים של חיי המדינה, אולם אל למדינה לכפות נורמות דתיות בחיי הפרט. את הוויכוח בענייני דת ומדינה יש לנהל בדרך של הידברות, ללא הכפשה והסתה, בכלים חוקיים ודמוקרטיים ותוך הוקרת הזולת."

"בני עם אחד אנחנו. עברנו וגורלנו משותפים. למרות חילוקי הדעות והבדלי ההשקפות בינינו, כולנו מחויבים להמשך החיים היהודיים, להמשך קיומו של העם היהודי ולהבטחת עתידה של מדינת ישראל."

· יהדותה של המדינה אינה נמדדת רק על פי גודל האוכלוסייה היהודית, אלא גם דרך זיקתה לתרבות ולמוסר היהודיים. בתקופה זו קיים איום להאצתו של נתק ודה-לגיטימציה בין הציבור היהודי-חרדי לשאר הציבור היהודי, וקיימת תחושת איום קשה, הסתגרות והקצנה בקרב הציבור החרדי. זהו תהליך מסוכן ביותר שיש לגדוע אותו בעודו באיבו. אין מקום בציבוריות הישראלית לקולות צורמים של פסילה מוחלטת של ציבור שלם והוקעתו אל "מחוץ לגדר" על-ידי שאר חלקי החברה הישראלית.

· המפתח טמון בכלל "איש באמונתו יחיה". לכל איש ואישה חייבת להינתן הזכות לחופש הפולחן והזכות לשילוב הדת בחיי היום-יום לפי ראות עיניהם והשקפת עולמם. על כל אחד ואחת במדינה דמוקרטית לכבד את החלטת הזולת, בתנאי שזו אינה פוגעת בזכויות האדם ובזכויות האזרח הבסיסיות.

- כפי שהמדינה מכירה בנישואים אזרחיים המתקיימים מחוץ לגבולותיה, עליה לאפשר נישואים אזרחיים לכל החפץ בכך בתוך גבולותיה. יש להבטיח, גם באמצעות שינויים בחקיקה, את זכותם של כל האזרחים להינשא כדין במדינה.

- על הרבנות הראשית להקל ככל הניתן על הליכי הגיור של המעוניינים בגיור.

- יש לממש בפועל את החוק המאפשר קבורה אזרחית בכל אזורי הארץ.

· כל עוד מדינת ישראל נמצאת בסכנה, על כל האזרחים, בין אם הם חילוניים, דתיים או חרדים, לשרת את מדינתם, בשירות צבאי (בעדיפות ראשונה) או בשירות אזרחי למען הקהילה והמדינה.

ב. עולים

בשני העשורים האחרונים התברכה מדינת ישראל בלמעלה ממיליון עולים חדשים – בעיקר מחבר העמים ומאתיופיה – אשר החליטו לקשור את גורלם בגורלנו. ילדי העולים משרתים בצה"ל עם ילדי הוותיקים וחולקים איתם את ספסל הלימודים. כולם נושאים יחדיו בנטל המסים – ומובן שהטרור אינו מבחין בארץ הלידה של קורבנותיו.

הגיעה העת שהשותפות לדרך תבוא לידי ביטוי באופן מלא יותר בציבוריות הישראלית. קיימים מספר תחומים ייחודיים לעולים לשעבר, הדורשים התייחסות מיוחדת של המדינה. אלה כוללים:

· שיפור מצבן של הקבוצות החלשות בקרב העולים, בראש ובראשונה הגמלאים והזקוקים לסיוע ציבורי בדיור.

· מאמץ מיוחד כדי שהסטאטוס-קוו בענייני דת לא יפגע בזכויות העולים (כפי שפורט בסעיף "דת ומדינה").

ג. דרוזים

הדרוזים כרתו ברית דמים וגורל עם העם היהודי עוד טרם הקמתה של מדינת ישראל. הם לקחו על עצמם את מלוא החובות הלאומיות, ובפרט את השירות בצבא, ומגיעות להם כל הזכויות, הן מההיבט הרעיוני – מימוש היותם של הדרוזים חלק בלתי-נפרד מהמדינה – והן בהיבט המעשי שבו יש להקצות באופן שווה של משאבים לחינוך, לתמיכה ציבורית ביישובים הדרוזיים, לשוויון הזדמנויות בחינוך, ברווחה ובשוק העבודה.

ד. ערבים

האוכלוסייה הערבית בישראל נתונה זה שנים רבות להזנחה ולאפליה מכוונת מצד מוסדות המדינה בהפניית משאבים, השקעה בתשתיות, עידוד יזמות ושילוב עובדים ערבים במקומות העבודה. כשלים מוסדיים אלה אינם זוכים לתהודה רבה בציבור היהודי, שחלקים מתוכו מקבלים את האפליה התעסוקתית של עובדים ערבים כלגיטימית.

מאפייני התעסוקה של האוכלוסייה הערבית מצביעים בבירור על קשיים מתמשכים והולכים ועל פערים חברתיים-כלכליים בין יהודים וערבים שאינם נסגרים. בהשוואה ליהודים, רמת ההשכלה של הערבים נמוכה יותר, שיעור השתתפותם בכוח העבודה קטן יותר, רמת האבטלה גבוהה יותר, ורבים מהעובדים הערבים מועסקים ו/או עוסקים במקצועות שדורשים מיומנות מועטה. הכנסתם נמוכה יותר ואי-הוודאות התעסוקתית שלהם גבוהה יותר.

נקודת המוצא לפעולות לשיפור המצב חייבת לצאת ממחויבות של החברה הישראלית (ומוסדות השלטון שלה) לעקרונות של צדק ושוויון לכלל אזרחיה. כמו כן, יש לנקוט מדיניות שבמרכזה יעמדו:

· השוואת רמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית לזו של האוכלוסייה היהודית – דרך חיונית ליצירת תנאי התחלה שווים בשוק העבודה. בהקשר זה יש להתמקד במספר נקודות מפתח:

- תמיכה באמצעות תכניות עזר (כגון יום לימודים ארוך, עזרה בהכנת שיעורי בית בקבוצות קטנות, חשיפה לטכנולוגיות מחשב, מאגרי מידע במסגרת בית הספר, מרכזים קהילתיים וכולי) כדי לפצות על החסכים ולהבטיח סיכוי לתלמידים להגיע להישגים השכלתיים הנחוצים לצורך השתלבות בשוק העבודה המשתנה.

- יש להרחיב את ההזדמנויות התעסוקתיות למשכילים ערבים.

· נקיטת מדיניות לפיתוח מואץ במגזר הערבי, תוך שימת דגש על תיעוש ויזמות. זה כולל הקמת אזורי תעשייה אזוריים משותפים (מנהלת משותפת) של יהודים וערבים.

· בעידן של תקשורת מהירה, קיימת אפשרות להעסיק כוח עבודה ברמת מיומנות נמוכה – כגון קלדנים, מרכזנים וכולי – בתוך היישובים הערביים, מבלי שיהיה עליהם להיות נוכחים פיזית במפעלים או במשרדים הראשיים של החברות המעסיקות. עם זאת, יש לשדרג את רמת ההשכלה והמיומנות המקומית כדי לאפשר מיצוי רב יותר של פוטנציאל העובדים.

· קידום ופיתוח התיירות ביישובים ערביים בעלי פוטנציאל תיירותי בתחום ההיסטוריה, התרבות והנוף.

· הפחתת חסמים להשתלבות ערבים בשוק העבודה באמצעות:

- פיתוח עיסוקים הדורשים מיומנות גבוהה בישובים הערביים.

- מדיניות שיטתית להסרת חסמים המגבילים השתלבות תעסוקתית מחוץ ליישובים הערביים.

· שוויון זכויות ושוויון שאר התנאים האזרחיים מחייבים גם שוויון חובות, כולל חובת שירות – באופן זהה לאוכלוסייה היהודית – במסגרת שירות צבאי או שירות לאומי.

6. רפורמה במערכת הבריאות

ישראל היא מדינה עם רופאים של העולם הראשון ותרבות ניהולית של העולם השלישי. היא דוחקת את חוליה, כעניים בפתח, למסדרונות בשעותיהם הקשות ביותר. היא פוגעת בהם בתקצוב הדוחק כלפי מטה בסדר העדיפויות את הטיפול הנמרץ ואת סל הבריאות ומייצרת פערים גדולים מאוד באיכות הציוד הרפואי ברחבי הארץ. בהינתן סכומי הכסף שמוציאים בישראל על בריאות, היה המצב אמור להיות שונה לגמרי. נדרשת רפורמה כללית במערכת הבריאות, שתתמקד בהשגת המטרות הבאות:

· ניצול טוב יותר של תקציבי הבריאות.

· שימוש יעיל יותר בכוח האדם העוסק במתן שירותי בריאות.

· הרחבת סל התרופות.

· גידול במספר מיטות האשפוז בכלל, ובמספר המיטות ביחידות לטיפול נמרץ בפרט.

· שדרוג הציוד הרפואי בפריפריה.

7. שמירה על איכות הסביבה ועל איכות החיים

גידול אוכלוסייה מהיר על שטח דל משאבים טבעיים, בארץ ארוכה וצרה שבה 60% מהשטח הוא מדבר ו-40% ממנה תפוסים על ידי צרכי ביטחון (החופפים במידה רבה לאזורי המדבר), ישנו צורך דחוף בתכנון מערכתי של תשתיות לאומיות בתחומים כגון: אספקת מים ושמירת איכותם, מערכות ניקוז וביוב, מערכות תחבורה לאומיות ועירוניות, פתרון בעיות איסוף אשפה והטיפול בה, וכן שורה ארוכה של תחומים שעוסקים בתשתיות והם נוגעים לאיכות הסביבה.

בתחום משק המים, מימדי הנזק עצומים ובאים לידי ביטוי בהמלחת וזיהום מי התהום, זיהום הנהרות, האגמים ומי הים. ההשלכות לכך הן החל ממפגעים בריאותיים הפוגעים באופן מובהק באיכות החיים של תושבי המדינה – עם המחשות תקופתיות חריפות למדי כמו צוללני שייטת 13 בנחל הקישון, משתתפי המכביה שנפלו למימי נחל הירקון, רעלים מסרטנים ממפעלי תעש ישנים שגרמו לסגירת בארות מים וחניונים באזור שכונת נחלת יצחק בתל-אביב, הזרמת ביוב גולמי של אזור המרכז לים התיכון תוך פגיעה בחופי רחצה, דגים מזוהמים, ודוגמאות רבות נוספות – ועד למפגעים כלכליים עצומים.

במדינה בה חלק לא מבוטל של התוצר הגולמי מתבסס על תעשיית התיירות, לא ניתן ליישב את הסתירה בין רמה אקולוגית של עולם שלישי לבין הרצון למשוך תיירות עתירת ממון מהעולם הראשון. לזיהום המים והאוויר ישנה עלות כלכלית ממשית וכבדה ולא יתכן שעלות זו תוטל על כתפיו של הציבור במקום על אותם מפעלים ועסקים שגורמים לזיהום. את עלות "ההשפעה החיצונית" – כפי שהתופעה נקראת בשפה הכלכלית – ניתן לגלם ולהעביר אל מייצרי הזיהום. מי שרוצה לקיים פעילות עסקית במדינת ישראל חייב לכלול בעלויות היצור את מחיר ההימנעות מזיהום סביבתי. אכיפה והרתעה אמיתיים הם אמצעים הכרחיים במלחמה נגד נגע הזיהום, אך חינוך מתמשך מן הגיל הרך הינו הבטחון החברתי העיקרי שיש לחברה הישראלית שנגע הזיהום יושרש לצמיתות בתודעה החברתית.

הדגש בשמירה על איכות הסביבה צריך להיות על פיתוח בר קיימא ושמירה על הסביבה – ובכלל זה שמירה על ערכי טבע, נוף ומורשת, מתוך דאגה לאינטרסים של הדורות הבאים.

לשם כך נדרשת מדינת ישראל:

· לשמור על עצמאותה, מקצועיותה ומעמדה של מערכת התכנון במדינה.

· להגביר את מימדי ההתפלה, כך שישראל תהיה עצמאית לחלוטין מתלות באספקת המים מן המדינות השכנות. גודלה של האוכלוסיה וקצב הגידול שלה ידועים – כלומר, ידוע היקף הצרכים הנוכחיים וקצב הגידול של הצרכים העתידיים. כמו כן, ידועה כמות המים במאגרים התת-קרקעיים, באגמים ובנהרות, וידועות כמויות הגשמים שניתן לצפות על פני תקופה הכוללת שנים שחונות ושנים גשומות. לכן, ניתן לחשב בוודאות לא-מבוטלת את עתידו של משק המים.

אשר על כן, אין כל הגיון בהחלפת אפיקי התפלה באפיק יבוא מים מטורקיה, יבוא שהוא גם יקר יותר וגם אינו תואם את היעד של השגת עצמאות באספקת המים.

יש להבטיח שכמות גדולה של מים תיועד להחייאת נחלי ישראל ולהחזרת הנביעות שם.

· ליזום השקעות משמעותיות בתחבורה הציבורית, בעיקר בתחבורה מסילתית ידידותית לסביבה, לצורך שיפור הניידות והנגישות בין הפריפריה למרכז הארץ, אל הערים ובתוכן.

· הרוב המכריע של אוכלוסיית המדינה מתגורר בערים. למען איכות חיים בערים וכדי לשמור על השטחים הפתוחים החיוניים לאוכלוסייה, יש לקדם את פיתוחם וחיזוקם של הערים והיישובים העירוניים הקיימים.

· לשמור על החקלאות ועל השטחים החקלאיים, הממלאים תפקיד חשוב בשמירה על איכות הסביבה ומהווים "ריאות ירוקות".

· אזורי תעשייה ותעסוקה הינם מקור הכנסה חשוב לרשויות המקומיות. יש לאמץ גישת תכנון הדוגלת בריכוז אזורי תעסוקה רב-רשותיים בקרבת הערים שבהן מרוכז כוח העבודה ולגבש חקיקה שתוביל לחלוקת התקבולים מאזורים אלה, בדרך שתעודד מגמה זו על בסיס שוויוני.

· להשקיע בחינוך למודעות ולמנהיגות סביבתית בקרב הציבור בכלל ובקרב בני הנוער בפרט.

· לעצב וליישם תכנית כוללת למשק האנרגיה בארץ המשלבת בין יעילות וחיסכון לבין שימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה.

· לנקוט מדיניות סביבתית ברורה ונחושה. לאמץ תקינה מתקדמת בנושאים שונים של איכות הסביבה ולהקצות משאבים מתאימים להסברה, לחינוך, לניטור ולאכיפה של חוקי סביבה ותכנון.

· ליטול חלק פעיל במניעה ובצמצום של מפגעים סביבתיים מרחביים וגלובליים. כמו כן, לאמץ ולממש את האמנות הבינלאומיות להגנת הסביבה.

בעיות ניקיון הארץ, הלכלוך והפסולת ברשות הרבים הפכו, למרבה הבושה, למכת מדינה. ארגוני המתנדבים, הממשלה ושאר רשויות השלטון הארצי והמקומי, מערכות החינוך, המשפט והאכיפה – כל אלה חייבים להתגייס כדי לעקור נוהג מכוער ופסול זה מן השורש.

השמירה על ארץ ישראל נקיה ויפה חייבת להפוך לסיסמה הלאומית. יש להפנים בתוך האתוס הישראלי שלא מדובר רק בעניין של אסתטיקה אלא בבריאות העם – תרתי משמע.

8. מלחמה בתאונות הדרכים