השיקולים הדמוגרפים מחייבים לא רק הימנעות מהכלת ריכוזי אוכלוסייה פלשתינית בתחומי המדינה, אלא גם מאמץ לאומי מרוכז לעידוד עלייה וקליטתה, חיזוק הנוכחות היהודית באזורים בעלי חשיבות לאומית וביטחונית, כגון ירושלים ומבואותיה, הנגב והגליל, וסירוב עקרוני ומעשי לשיבה של פלשתינאים לישראל.

היעדים

¬     המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שיש בה רוב יהודי מוצק הנשמר באורח מוסרי וחוקי.

¬     מתן ביטחון לאזרחי ישראל.

¬     היפרדות מהפלשתינאים בשאיפה להגיע להסדר קבע של "שתי מדינות לשני עמים" בין הירדן לים התיכון.

¬     שוויון של חובות אזרחיות לצד שוויון בזכויות אזרח.

¬     שימור וחיזוק העם היהודי והידוק הקשר בין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות והישראליות בחו"ל.

המדיניות הדרושה להשגת היעדים

1.      תוכנית אסטרטגית ליום שאחרי ההתנתקות מעזה וצפון השומרון

בין הירדן לים התיכון חיים היום כ-10.5 מיליון איש. בשנת 2020 יגיע מספרם לכ-15 מיליון איש – מתוכם כ-45% יהודים.  על-מנת להבטיח את זהותה היהודית, הדמוקרטית והציונית של מדינת ישראל, עלינו להיפרד מהפלשתינאים.  תוכנית העבודה האסטרטגית המוצגת כאן מתווה מסלול ברור המשלב בין תוכניות שונות שהועלו בנפרד על ידי האלופים במיל' עמי איילון, גיורא איילנד ועוזי דיין וכן על ידי נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. 

בשלב הראשון, תקרא ישראל למשא-ומתן במטרה להגיע בתוך פרק זמן קצוב להסכם קבע שיתבסס על סעיפים א' ו-ב' להלן:

א. ששת העקרונות עליהם חייב להתבסס כל הסכם קבע

·    פלשתין תהיה המדינה היחידה של העם הפלשתיני, כפי שישראל היא המדינה היחידה של העם היהודי.

·    זכות השיבה ליהודים תמומש בישראל וזכות השיבה לפלשתינאים תמומש בפלשתין בלבד.

·    גבולות הקבע ייקבעו בהסכמת כל המעורבים, תוך התחשבות בצרכים הביטחוניים, במציאות הדמוגרפית ובקווי 1967.

·    המדינה הפלשתינית תהיה מפורזת ולא תהווה איום ישיר או עקיף על מדינת ישראל.

·    ירושלים היא בירת ישראל.  באזור האגן הקדוש לא ישתנה הסטאטוס-קוו ויובטח חופש גישה ופולחן לבני כל הדתות.

·    הסכם הקבע יהווה סוף לסכסוך הישראלי-פלשתיני וקץ לכל התביעות ההדדיות.

ב. שלוש חלופות עיקריות לחלוקת השטח (בהסכם קבע עתידי)

·    החלופה המועדפת: החלפת שטחים משולשת בהסכם בין ישראל, פלשתין, מצרים וירדן.

בעזה חיים היום 1.3 מיליון תושבים.  בשנת 2020 צפויה להגיע אוכלוסיית הרצועה ל-2.5 מיליון.  מעבר לבעיית הצפיפות, ישנה בעיה רצינית של מקומות עבודה.  פתרון העבר של העסקת עובדים אלה בישראל הוא פתרון ארוך טווח בעייתי לשני הצדדים:

-      בישראל מועסקים הפלשתינאים בתנאים שאינם תואמים את חוקי העבודה.  מעבר לבעייתיות המוסרית והחוקתית שבכך, התוצאה היא דחיקת ישראלים ממעגל העבודה ופגיעה קשה בשכרם של מועסקים ישראלים לא-מיומנים.

-      מבחינת הפלשתינאים, חתימה על הסכם קבע צריכה לפתוח בפניהם הזדמנות לשיפור משמעותי ברמת חייהם.  זה לא יבוא מעבודות שחורות בישראל אלא מהשקעות גדולות בתשתיות הפיזיות והאנושיות בשטחים – במימון בינלאומי נדיב ובקרה צמודה של מומחים מחו"ל לאחר החתימה על ההסכם – שיספקו גם עבודה בהווה וגם תקווה לעתיד.

החלופה של החלפת שטחים משולשת מבוססת על שלושה עקרונות: (i) רצון להשאיר גושי התנחלויות תחת ריבונות ישראלית בהסכם הקבע; (ii) צורך במציאת פתרון ארוך טווח לבעיות הצפיפות והאבטלה בעזה; (iii) הנחת מסד כלכלי שיהווה תמריץ לכל הצדדים להמשיך ולקיים את ההסכם בעתיד.  עיקרי החלופה המועדפת:

-      מצרים תעביר לפלשתין שטח בסיני הצמוד לעזה.  שם תבנה עיר חדשה עם נמל גדול.

-      בתמורה לקבלת השטח ממצרים, תוותר פלשתין על שטחים הכוללים גושי התיישבות יהודים גדולים הקרובים לקו הירוק וכן תיקוני גבול.

-      בתמורה לגושי ההתנחלות שיישארו בידי ישראל, תקבל מצרים שטח בנגב, צפונית לאילת, הצמוד לגבול מצרים.  שטח זה יאפשר בניית מעבר יבשתי עילי או תת קרקעי לכלי רכב ולצינורות נפט.  המעבר שאורכו יהיה בן כ-20 ק"מ יחבר בין ירדן לבין מצרים.

-      ירדן תקבל גישה קרקעית ישירה לנמל בים התיכון, על כל היתרונות הכלכליים הנובעים מכך.

הכדאיות לישראל, לפלשתין ולירדן ברורה.  הכדאיות למצרים נובעת גם משחרור הלחץ הנפיץ לאורך גבולה עם עזה, גם מהאגרות והמסים שלהם תזכה מתנועת סחורות ונפט, וגם מהעסקים שיפתחו בשטח מצרים לאורך הציר שמחבר בין העיר הפלשתינית לבין המעבר צפונית לאילת.  עם זאת, יש להניח שחלק מהתנועה לאורך הציר החדש תבוא על חשבון התנועה בתעלת סואץ, מה שמקטין – אך לא מבטל – את רווחי מצרים מההסכם (התניית המשך הסיוע האמריקאי, כשני מיליארד דולר מדי שנה מאז 1979, תהווה "עידוד" נוסף למצרים).

·    החלופה השניה: במידה ולא ניתן להגיע להסכם רב-צדדי, החלופה השניה היא הסכם בין ישראל לבין פלשתין, לפי הפרמטרים של קלינטון מנובמבר 2000, עם החלפת שטחים מעטה בין שתי המדינות.  ישראל תקבל גושי התיישבות הקרובים לקו הירוק וכן תיקוני גבול.  בתמורה, תמסור ישראל שטחים בנגב הצמודים לגבולה של עזה.

·    החלופה הבעייתית ביותר – שיש לשלול אותה מכל וכל: הסכם בין ישראל ופלשתין הכולל העברת שטחים מהמשולש לפלשתין תמורת גושי התיישבות. מציעי חלופה זו אינם לוקחים בחשבון שחלק מזכויות היסוד של כל אזרח בישראל הוא חופש תנועה ברחבי המדינה, וזה כמובן כולל את החופש לבחור היכן ברצונו לגור.  קטנים הסיכויים שתושבי המשולש יסכימו להישאר בבית העובר לריבונותה של מדינת עולם שלישי עם כל הבעיות המאפיינות מדינה כזו.  יש להניח שמאות אלפי אזרחים ערבים-ישראלים פשוט יעדיפו לעבור לחיפה, לתל-אביב ולירושלים במקום לפלשתין.  יכולה להתעורר בהקשר זה סוגיה משפטית האם העלות האזרחית הגבוהה מאוד של הפינוי-פיצוי מעזה יכולה להוות בסיס משפטי לפיצוי מתפני המשולש.  בכל מקרה, לא תפתר כל בעיה דמוגרפית – לשיטתם של מצדדי חלופה זו – כאשר תשאר בישראל אותה אוכלוסיה ערבית, בזמן שהמדינה תאבד את המעבר החופשי לגליל דרך וואדי ערה.

יתכן שהכוונה האמיתית של מצדדי חלופה זו היא לשלול את אזרחותם של אזרחי מדינה מלידה כדי לאלץ אותם לעבור לפלשתין.  אם כך הדבר, הרי שמדובר במדיניות בלתי מוסרית ובלתי אפשרית לביצוע במדינה הזקוקה לקשרים מסחריים ומדיניים – שלא לדבר על קשרי ידידות – עם מדינות המערב.

ג. אם לא ניתן להגיע להסכם קבע

יש להאמין כי בסופו של דבר יסתיים הסכסוך בהסכם בין הצדדים. אך עד אז אסור לישראל להמשיך ולהמתין באפס מעשה כי לברירת המחדל יש השלכות חמורות מאוד לגבי עתיד המדינה.  אם יתברר כי לא קיימת מנהיגות פלשתינית המעוניינת והמסוגלת להגיע עמנו להסכם קבע על פי העקרונות שפורטו לעיל, עלינו להוביל מהלך חד-צדדי להבטחת הזהות היהודית, הדמוקרטית והציונית של מדינת ישראל.  עקרונותיו של המהלך החד-צדדי הם:

·    ישראל תמשיך את מלחמתה בטרור, במחבלים ובתשתית הטרוריסטית על כל צורותיה, בכל מקום ובכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותה, תוך כדי דרישה מההנהגה הפלשתינית לחסל את האלימות, את הטרור ואת ההסתה.

·    בהעדר הסכם, תהא ישראל חופשית לעצב את גבולותיה הזמניים ואת הסדרי הביטחון שלה. לשם כך, תבוצע היפרדות יזומה נוספת ביהודה ושומרון לקו גבול זמני שיאפשר מתן ביטחון ושמירה על רוב יהודי מוצק במדינת ישראל.

מימוש מדיניות זו יחזק את הביטחון האישי והלאומי של אזרחי ישראל ויבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וציונית.  העברת הסכסוך עם הפלשתינאים למסלול שבו נוכל להתמודד עימו כמה זמן שידרש עשוי להקדים את ההפנמה אצל הפלשתינאים שהזמן אינו פועל עוד לטובתם.

2.    ביטחון

·    גדר ביטחון לישראל מהווה אמצעי הגנתי הכרחי להצלת חיי אדם וליעילות הלוחמה בטרור.  היא מונעת ביעילות חדירות לצורך פיגועים במקומות שהיא כבר קיימת – לאורך הירדן, ברמת הגולן, בגבול לבנון וסביב רצועת עזה.  אשר על כן, יש להשלים את בניית גדר הביטחון לאלתר.

-      יש להקים את חלקי הגדר שנותרו קרוב ככל שאפשר לקו הירוק כדי למזער עד כמה שניתן את הקשר בין הצורך הביטחוני הדחוף בגדר לבין השלכות פוליטיות ומדיניות הנובעות ממיקומה לגבי הסכם קבע עתידי.

-      יש להגן על הישובים היהודים מחוץ לתחומי הקו הירוק בעזרת גדרות שיוקמו לאורך הגבולות המוניציפליים שלהם ובאמצעות אבטחה של צירי התנועה אל הישובים.  אי לכך, יש לקחת מגבלות אלה בחשבון כאשר מחליטים על מימדי הנסיגה היזומה הבאה, אם לא ניתן יהיה להגיע להסכם קבע.

·    המערכה העולמית נגד הטרור.

-      על ישראל להמשיך ולתמוך במערכה שמובילה ארה"ב נגד הטרור ולסייע לה בכל דרך אפשרית.

-      יש לעודד הפנייה של המערכה כלפי סוריה, איראן וארגון החיזבאללה, לעודד מהלכים לפירוק תשתיות הטרור בסוריה ובלבנון ולדחיקת איראן וסוריה מלבנון.

·    האיום הגרעיני והבלתי קונבנציונאלי.

-      יש חשיבות חיונית למניעת פיתוח של נשק גרעיני ושל נשק בלתי קונבנציונלי באזור, תוך כדי דגש על מאמצי סיכול מדיניים.

-      הנורמות הבינלאומיות החדשות מקשרות לראשונה בין טרור לבין נשק בלתי-קונבנציונאלי. זוהי הזדמנות חשובה שישראל יכולה וצריכה לנצל כמנוף למאבק נחוש נגד התגרענות והתחמשות בליסטית, כימית וביולוגית באיראן ובסוריה.

-      אם יתברר שהמאמצים המדיניים אינם מונעים התגרענות באיראן, ואם בהעדר הצלחה מדינית מתברר שלא ינקטו צעדים צבאיים על ידי ארצות הברית ובנות בריתה נגד איראן לפני שזו חוצה את גבול היכולת הגרעינית, על ישראל לפעול בעצמה לנטרל את הסיכון הקיומי על ידי ביצוע כל מה שנדרש כדי שאיראן – או כל מדינה אחרת באזור – לא תשיג יכולת גרעינית.

·    צבא ההגנה לישראל.

-      צה"ל, שהינו צבא העם במדינת חוק דמוקרטית, פועל על פי הנחייה של ממשלה נבחרת ובמסגרת החוק והדין. לפיכך יש לשלול כל תופעה של סרבנות מאורגנת של חיילי צה"ל לפקודות הצבא.

-      חשוב שצה"ל ימשיך להיות צבא העם, שמשרתים בו חיילים מכל שדרות הציבור על פי חוק.       חיילי החובה, שלא כנהוג היום, יקבלו שכר עבור שירותם.

3.    שוויון זכויות לצד שוויון חובות

אחת מזכויות האזרח החשובות ביותר הינה הזכות לבחור את נציגינו אשר יקבעו באיזו מדינה נחיה, מה יהיה אופיה, לאיזה סיכונים ישלחו ילדינו, וכן סוגיות מרכזיות הקובעות את איכות חיינו – ולפעמים, גם את עצם קיומנו.

·    זכות ההצבעה היא זכות יסוד אשר צריכה להינתן

-      רק לאזרחים שחיים במדינה – אשר יצטרכו לשאת בתוצאות בחירתם,

-      ורק למי ששומר על חוקי המדינה. מי שנמצא במעצר מכיוון שהחברה החליטה לשלול ממנו את הזכות להיות אדם חופשי אינו צריך לקבל את החופש להשתתף בקביעת סדר היום של אותה חברה.

·    שוויון זכויות הוא תנאי יסוד בדמוקרטיה. כך גם חייבת להיות ההתייחסות לשוויון חובות.  חברה הדורשת מאזרחיה לשלם מחיר כבד בדם ובדמים אינה יכולה לפטור מכך חלקי אוכלוסייה נרחבים המשתתפים בקביעת המחיר, אך לא בתשלומו.  גורל כל אזרחי המדינה משותף.  שוויון מלא בזכויות ובחובות הוא הביטוי העיקרי להמחיש זאת ולהקנות את תחושת השותפות לדרך.

-      יהודים: מדינת ישראל אינה מחייבת אף אזרח לחיות בה.  יהודי הבוחר לחיות במדינת היהודים חייב לקחת חלק בהגנתה.

-      ערבים-ישראלים: על אף הצעדים הרבים שעדיין חייבים להיעשות כדי לשפר את מצבם של אזרחי ישראל הערבים, חשוב להדגיש כי בכל העולם הערבי אין עוד דמוקרטיה חופשית עם רמת חיים כמו במדינת ישראל.  לכן, גם האזרחים הערבים-ישראלים חייבים להבין שיש להם הרבה מה להפסיד אם ישראל תחדל מלהתקיים.

לפיכך:

-      כל עוד קיים גיוס חובה לצה"ל, כל אזרח ישראלי חייב לשרת את מדינתו – בין אם בצבא ובין אם בשירות לאומי אזרחי למען הקהילה והמדינה.  עצם הצורך בהצהרה כזו משקף עד כמה מעוותת חלוקת הנטל בארץ.  כפי שלא יעלה על הדעת להפלות על בסיס מין, דת או קבוצה אתנית במתן זכויות, כך גם לא יתכנו אמות מידה שאינן שוויוניות בהטלת החובות.

-      היות והצורך העיקרי של מדינה במלחמה הינו בצבא חזק עם יכולת הרתעה, התרעה והכרעה, וזו הסיבה לקיום חובת הגיוס מלכתחילה, אזי יש צורך בהעברת מסר שהחברה מעוניינת שהמתגייסים יבחרו בשירות צבאי במקום שירות לאומי אזרחי.  כדי לתת ביטוי להעדפה זו, יש להבדיל בין משכי השירות. שירות לאומי אזרחי צריך להימשך 33% יותר ממשך השירות בצבא הגנה לישראל.

כאשר כל אזרח ישרת את מדינתו, הנטל האישי – כולל משך השירות – על כל מי שמשרת היום יקטן, תגבר תחושת השותפות לדרך, הגאווה במדינה, והרצון של כל השותפים לחזק את ישראל כביתם.

4.    שימור וחיזוק העם היהודי והקשר בין ישראל לקהילות היהודיות והישראליות בחו"ל

לאט לאט, מבלי שרבים שמים לב, הולך ונפרם החוט שמקשר בין יהודי ישראל לבין הקהילות היהודיות בחו"ל.  זהו תהליך ששני הצדדים אחראים לו, תהליך שהולך להיגמר רע אם לא תקום מנהיגות – כאן ושם – שתבחין בתמונה הגדולה, תפנים את השלכותיה, ותדע כיצד לנווט את העם היהודי לחוף מבטחים.

הדורות הקודמים של היהודים בחו"ל, שעברו את השואה ואת מלחמות הקיום של ישראל, לא נזקקו להבהרות לגבי הנחיצות של בית בו העם היהודי יוכל להתקיים, להגן על עצמו ולפרוח. דורות אלה יכלו להתגאות לא רק ביכולתנו לבנות כח מגן מן הטובים שבעולם, אלא להתגאות בעיקר בדרך בה התפתחה כאן מאז קום המדינה חברה מדהימה בהישגיה הלא-ביטחוניים.

עם חלוף השנים, הפכה ישראל למדינה שעצם קיומה הפיזי כבר אינו מוטל בספק – מה שמכתיב שההדגשים בקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות בחו"ל עוברים למישור "נורמאלי".  ואולם, תדמיתה של ישראל כבר אינה מה שהיתה, ואין זה מקרי.  סדר היום הלאומי השתנה מקצה לקצה, והתוצאות הן בהתאם – עם כל המשתמע מכך על התרופפות הזיקה בין דור ההמשך של היהודים בחו"ל לדור ההמשך בארץ.

·        ילדים ובני נוער ישראלים צריכים ללמוד מהקהילות בחו"ל שהיהדות אינה מסתכמת בבחירה בינארית: דתי/חרדי או חילוני. עם ההחרפה הניכרת ביחסים בין שתי הקבוצות, התוצאה אינה מסתכמת בכך שרבים מהילדים בישראל גדלים לא-דתיים בלבד.  רבים מדי הופכים לאנטי-דתיים.  ההשלכות של התהליך אינן מבשרות טובות למדינה שאמורה להישאר ביתו של העם היהודי.  חשוב מאוד שילדי ישראל יתחילו להכיר את מקביליהם היהודים בחו"ל, שייחשפו לבני עמם המגלמים פנים אחרות של הדת, של המורשת ושל התרבות היהודית.

·        בקרב בני הנוער היהודי בחו"ל, הבעיה הפוכה, אך לא פחות חמורה.  במדינות בהן ההתבוללות גוברת, צריכים להבין שהיהדות אינה רק בחירה בין זרמים אורתודוקסי, קונסרבטיבי או רפורמי.  חשוב שיכירו גם יהדות מחוץ לכותלי בית הכנסת.  חשוב שיראו עם יהודי חי, מצליח וגאה, עם אורחות חיים יהודיות דתיות ולא-דתיות שיכולות להשלים ואף להעשיר במידה ניכרת את גישתם ליהדות.

מבחינת יהודי ישראל, על סדר היום החדש להבטיח לא רק את קיומה של המדינה, אלא שמדינה זו תהיה גם מקור לגאווה ולהזדהות, להמשכיות ולחיזוקו של העם היהודי באשר הוא.  מבחינת היהודים בחו"ל, במקום לגייס תרומות לטיפול בעוני ולמתן חינוך לילדי ישראל, תחומים שבאחריותה וביכולתה התקציבית של ממשלת ישראל – כאשר ישתנו העדיפויות הלאומיות שלנו – יש לנתב את מרבית התרומות לתוכניות כמו "תגלית" המביאות צעירים משם לכאן כדי שיראו במו עיניהם את ביתו של עמם ויכירו באופן בלתי אמצעי את יושביו, ובכך יתרמו רבות גם למזעור צרות האופקים בתפיסתנו את מהות היהדות.

בנוסף לכך,

·        על ישראל לחזק את זיקתן של הקהילות היהודיות בעולם לישראל באמצעות לימוד מורשת ישראל והשפה העברית.

·        על ישראל להמשיך להעלות יהודים לישראל – ביתו הלאומי והריבוני של העם היהודי.

·        שותפות הגורל בין ישראל ליהודים בעולם מחייבת מאבק משותף לביטחון היהודים נגד האנטישמיות על גילוייה החברתיים והאלימים ונגד ניסיונות הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.

·        על ישראל להכיר בייחודן ובצורכיהן של הקהילות הישראליות בחו"ל, לעודד את התאגדותן ולהדק את הקשר עימן. על ישראל לעזור להן בקידום החינוך והתרבות הישראלית, ובפרט בלימוד השפה העברית. יש לשתף קהילות בחו"ל במאמצי ההסברה, לעודד ביקורים בישראל, שירות של ילדי ישראלים בצה"ל וחזרה לישראל.

לתוכנית האזרחית-חברתית