הקדמה

ישראל זקוקה לחזון חדש שיש בו תקווה ואופק התואמים את התחושה שיש לרובנו כי העם שהגשים כאן נס בחמישים ושבע השנים הראשונות, מסוגל לנסוק לגבהים שהאנושות טרם הכירה בחמישים השנים הבאות. הכל בידינו.

מוצגת כאן תוכנית עבודה יישומית, מקצועית וכוללנית להגשמת החזון.

בשנים האחרונות הייתה מדינת ישראל צריכה להתמודד בעת ובעונה אחת עם טרור חסר תקדים בהיקפו ובאכזריותו, עם ניסיונות לדה-לגיטימציה אשר לדמותה הלאומית, בזירה האזורית והבינלאומית, עם משבר חברתי קשה ועם מיתון כלכלי עמוק.  יש כיום סימנים של התמתנות מסוימת, הן בזירה הביטחונית והן בזירה הכלכלית, ושל חזרה איטית ל"עסקים כרגיל" כפי שהם באים לידי ביטוי במגמות ארוכות הטווח של מדינת ישראל.

מדובר במגמות המשקפות את סדר היום של המדינה מאז שנות השבעים – מגמות של שקיעה שאינן ברות קיימא בטווח הארוך. ישראל מתאפיינת, מאז שנות השבעים, בצמיחה כלכלית נמוכה הגורמת לנסיגה לאחור, במונחים יחסיים, ברמת החיים לעומת המדינות המובילות בעולם. שיעורי העוני ואי-השוויון הם מן הגבוהים במערב, והם גדלים בהתמדה מאז שנות השבעים.  חינוך בלתי-מספק ושחיתות שלטונית וחברתית הולכת ומתפשטת, רק מעצימים את מגמות השקיעה.

האוכלוסייה הנזקקת, שאינה מקבלת את הכלים או התנאים להתמודדות בשוק עבודה פתוח ותחרותי, גדלה בקצב מהיר בהרבה לעומת האוכלוסייה שמממנת אותה. במשק מודרני ופתוח, המאפשר תנועה חופשית של הון ושל עובדים מישראל לחו"ל, מי שמגביר את הנטל על האוכלוסייה שמשלמת מסים ומשרתת בצה"ל, חייב להבין כי קיימת נקודת שבירה. חוקים הנדרשים לשינוי התוואי, שכבר היום קשה להעביר באופן דמוקרטי, יהיה בלתי אפשרי להעביר בעוד דור אחד או שניים.

אם לא יחול שינוי מהותי בתהליכים החברתיים-כלכליים ארוכי הטווח, תתקשה מדינת ישראל להתקיים כמדינת עולם ראשון – או בכלל, בהינתן מיקומה הגיאוגרפי והסכנות הנובעות מכך.  המשבר החמור שהחברה הישראלית והמשק הישראלי נקלעו אליו אינו מחויב המציאות ואינו גזירת גורל.  מידת החומרה אינה רק תוצאה של הטרור או המיתון העולמי.  ניתן לייצב את המצב הנוכחי ולשפר לאין ערוך את התמונה לטווח ארוך. מה שלא ניתן זה להמשיך את הקיבעון המחשבתי.

ישראל נמצאת עתה באחד הצמתים החשובים שידעה מאז תש"ח.  הגיעה העת לראיה מערכתית של הקשר בין ביטחון, העצמת החברה, חיזוק המשק והגברת המשילות.  הגיעה העת לקבוע יעדים לאומיים חדשים הבאים לידי ביטוי בתוכנית עבודה שתביא לעידן חדש בישראל.

את העדיפויות הלאומיות החדשות יש לגזור ממטרת-העל של מדינת ישראל: קיומה ופיתוחה כמדינה יהודית באופייה, ציונית בדרכה ודמוקרטית במשטרה ובאורח חייה, שבה יוכל העם היהודי למצוא את ביתו הלאומי ולתת ביטוי לייחודו, ושבה יוכלו כל האזרחים לחיות בביטחון וליהנות משוויון הזדמנויות, מרווחה ומאיכות חיים.

תוכנית עבודה מדינית-ביטחונית. קיום מדינה יהודית-דמוקרטית מחייב רוב יהודי מוצק, הנשמר באורח מוסרי וחוקי בלבד. לשם כך דרושה יוזמה ישראלית להיפרדות מן הפלשתינאים והכרעה לגבי גבולות המדינה, מתוך שאיפה להגיע בתוך פרק זמן קצוב להסכם קבע של "שתי מדינות לשני עמים" בין הירדן לים התיכון.  אם יתברר כי לא ניתן להגיע להסכם קבע, על ישראל להוביל מהלך חד-צדדי – הכולל צעדים שיגבירו את ביטחון תושביה בתוך גבולות זמניים שיאפשרו שמירה על זהותה היהודית, הדמוקרטית והציונית של מדינת ישראל – עד שהצד השני יתעשת.  בנוסף לזירה המקומית, לישראל תפקיד חשוב מאוד, עם דגש שונה בתכלית מן העבר, לחיזוק הקשר בין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות והישראליות בחו"ל.

תוכנית עבודה אזרחית-חברתית. הגשמת מטרת-העל של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית מחייבת "שתהיה זו ארץ הבחירה", כפי שהרצל הבין כבר לפני מאה שנה. ניתן לבנות בארץ משק כלכלי עם שיעורי תעסוקה והכנסה שיהיו בין הגבוהים בעולם, וחברה למופת המפגינה רצון ויכולת לדאוג לחלשים שבתוכה לפי מיטב המסורת היהודית. הצלחה במישור החברתי-כלכלי חייבת להתבסס על העיקרון של שותפות לדרך בין כל מרכיבי האוכלוסייה בישראל – שותפות שיש לחזקה ולהעצימה. זהו האפיק המרכזי שבאמצעותו ניתן יהיה לאחות את השסעים בין יהודים לערבים, דתיים לחילוניים, ותיקים לעולים ובין פריפריה ומרכז.

תוכנית עבודה בתחום החינוך. החינוך הוא התשתית הלאומית.  ביכולתו לאפשר לכל אזרחים, על יסוד ליבת חינוך משופרת משותפת, הזדמנות וסיכויים שווים למיצוי כישוריהם ולהתמודדות עם אתגרי המאה ה-21, תוך הטמעת ערכי אהבת העם והמולדת, הדמוקרטיה וההומניזם, וכן עידוד למצוינות ולסובלנות.

תוכנית עבודה בתחום המשילות. כדי לממש את החזון הגלום במכלול היעדים הלאומיים, נדרש מאמץ מרוכז לשיפור המשילות – על ידי שינוי שיטת הממשל בישראל, ובחירה במנהיגות ראויה המציעה דרך הולמת, מהווה דוגמה אישית ופועלת בניקיון כפיים. רק כך ניתן יהיה לזכות בנבחרי ציבור ראויים המחויבים באופן אישי לבוחריהם, בממשלה שבה כל השרים פועלים במשותף להשגת אותם יעדים וביציבות פוליטית שתאפשר תכנון לטווח ארוך ומימושו. חלוקת המשאבים מתוך ראייה לאומית ולא סקטוריאלית, לפי אמות מידה חדשות שהינן ברורות ושקופות, ולחימה חסרת פשרות בשחיתות ובעבירות על החוק – הן שיגבירו את תחושת הצדק החברתי שתחזק את נכונותו של הציבור לשמש שותף מלא לסדר היום החדש.

ישראל היא האנומליה של העולם המערבי.  אין עוד מדינה עם מאפיינים חברתיים-כלכליים כה חמורים, הנמשכים תקופה כל כך ארוכה, שיש לה גם נקודות אור כה זוהרות בתחומים החשובים להצלחתה. אך אנומליה זו לא תוכל להתקיים לאורך זמן. או שהאור יתעצם ויגיע לכל פינה בארץ, או שידעך – על כל המשתמע מכך לעתידה של מדינת ישראל.

החברה הישראלית חייבת לטול קורה מבין עיניה, ולראות לאן היא מובלת בעשורים האחרונים.  כמדינה הניצבת מול סכנות לא-מבוטלות מבחוץ, העובדה שעוצמתה הביטחונית מושתתת על חוסן חברתי-כלכלי צריכה להיות ברורה.  הבעיות ידועות.  ידוע לאן הן מובילות.  ידוע גם כיצד ניתן לטפל בהן, ועדיין נותר זמן לעשות זאת.  אך מדובר בחלון הזדמנויות שלא יישאר פתוח לנצח.

מטרת החזון שבא לידי ביטוי בתוכנית עבודה זו אינה רק להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל.  זהו חזון המבטיח שישראל תוסיף להיות מדינה שכולנו נוכל להתגאות בה, חזון המבטיח את ההמשכיות והחוסן של העם היהודי בתוך ומחוץ לגבולות המדינה.